סיור 2- שפלת יהודה

גן לאומי בית גוברין מרשה, חורבת מדרס, דרך הקיסר, חורבת חנות ותל גולית.

התחלנו את הסיור שלנו בבר בהר,מקום מקסים עם בית קפה שממנו ניתו לצאת למסלול רבים אחד מהם הוא נחל קטלב אצרף קישור למסלול.

עשינו שם ארוחת בוקר ונסענו למרשה-בית גוברין:

גן לאומי בית גוברין מרשה: אצרף קישור לטיול נוסף שעשיתי במקום

https://www.galtravels.info/post/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9F

הגן לאומי בין גוברין הוא גן מרשים מלא במבצרים, מערות, קולומבריום (שם גידלו יונים).

גן לאומי בית גוברין מרשה הוכז בשנת 1989 כדי לשמראת שרידיה המרשימים של העיר מרשה, המשך המחקר ושימור החורש הטיבעי.

הגן הלאומי משתרע על שטח של כ- 5,000 דונם ובו מערות רבות וחללים תת קרקעיים מגוונים ושרידים ארכיאולוגיים חשובים.

בחלקו הדרומי והגבוה ביותר של הגן נמצא תל מרשה.

היישוב בית גוברין בא במקום מרשה ולתולדותיו עדויות ממסמכים היסטוריים ואריכאולוגיים. במשך שנים שלטו בה הרומאים וביזנטיים, יהודים מוסלמים וצלבנים שבנו בה מבצר, כנסייה ומסגד. כל אחת מתקופות אלה הותירה בה את שרידייה.

מערות מרשה ובית גוברין הוכרזו בשנת 2014 "אתר מורשת עולמית" ביחד עם אתרי מורשת עולמיים אחרים כמו: הפירמידות במצרים והטאג' מאהל בהודו ועוד...

מרשה:

מרשה הייתה עיר ומרכז כלכלי חשוב באותה תקופה, התגוררו בה צידונים ויוונים וגם מצרים ויהודים מעטים.

בתקופה ההלניסטית נבנתה העיר התחתית של מרשה ונבנו בה מערות רבות.

ב- 122 לפנה"ס כבש הורקנוס את העיר והחריב אותה.

מרשה חזרה לעצמה אבל כבר לא הייתה מרכז כלכלי כמו פעם אלא יישוב קטן. ונחרבה שובה לגמרי בשנת 40 לפנה"ס.

בית גוברין:

כשמרשה נחרבה מעמדה של בית גוברין עלה, בשנת 200 העניק ספטימיוס סוורוס את המעמד של עיר ושינה את שמה לאליותרופוליס (עיר בני החורין).

בית גוברין הייתה צומת דרכים חשובה, היו חמישה כבישים, אמפיתאטרון, היו אז שתי אמות מים גדולות שהובילו אליה מי מהרי יהודה.

מערת קולומבריום:

נקראת גם מערת השוק. במרשה נחצבו מערות רבות לשימושים רבים החל מהמאה ה-9 לפנה"ס ועד המאה ה-10 לספירה.

אחת מתוך 85 מערות קולומבריום שהתגלו במרשה היא הגדולה והמיוחדת בגודלה ומכונה "מערת השוק". מערה זו בנוייה עם מסדרון ראשי ושני מסדרונות החוצים אותו לרוחב בצורת צלב כפול המעניק יציבות וחוזק לתקרת המערה. בקירות המערה נחצבו יותר מ-2,000 כוכים שבהם גידלו יונים. המערה עברה כנראה הסבה למחסן או לייעוד אחר, במערה ביצעו שינויים, בקטעים מסויימים במערה חלק מהגומחות והקיר הפכו כנראה לצורך הסבת המקום לשוק או כנסייה.

מגורים:

בהמשך לשביל מדרום לתל, נמצא בית מגורים, בעבר היו מדרונות התל בנויים כולם. חומר הגלם לבנייה הוצא מהמחצבות התת קרקעיות שנמצאו מתחת לבתים. רוב התל לא נחפר ולכן הבתים הנראים היום על המדרונות ספורים בלבד.

במרשה היה לכל בעל בית גם מערה, חלק ניצלו את המערה ליצירת שמן- בית בד, חלק לגידול יונים וחלק לאיסוף מים ומכירתם.

יש שחזור בית מגורים, חלקו שימש למגורים וחלקו למסחר בתקופה ההלניסטית.

קומת הקרקע השתרעה על פני 150 מ"ר וחדריה נבנו סביב חצר מרכזית קטנה, מדרגות הוליכו לקומה השנייה. קירות בבית השתמרו בגובה 1.5 מ'. מתחת לריצפת החדרים התגלה מטמון של 25 מטבעות.

בית הבד:

בית הבד הוא אחד מ-26 בתי בד תת קרקעיים מן המאות ה-2 וה- לפנה"ס, שנתגלו עד כה במרשה. היתרון בבית בד במערה הוא שהמסיק נעשה בסתיו ומזג האוויר לעיתים קר וגשום ולכן המערה משמשת כמקום מוגן. המערות בקיץ נעימות וקרירות ובחורף הן חמימות ונעימות, דבר שתואם את האקלים של שפלת יהודה - חם בקיץ וקר בחורף.

הזית הוא אחד משבעת המינים בהם נתברכה ארץ ישראל.

חז"ל המשילו את עם ישראל לפרי הזית "אי אפשר להוציא מעם ישראל את הטוב בפעולה פשוטה אחת, צריך ללחוץ ולעוך אותו כדי להוציא ממנו את הטוב".

מרשה יושבת על הציר אל העיר אשקלון ובאמצעות אוניות היו מביאים את השמן זית למצרים: למטרות- בישול, מאכל, שימור מזון, פולחן, סיכת גוף ותמרוקים.

לפסולת הזיתים קוראים גפת- השתמשו בה להסקה ולבנייה (שולבה בחומרי מילוט), מזון לבהמות.

תהליך הפקת השמן מורכב משלושה שלבים:

1. ריסוק הזיתים- פריכת הזיתים בעזרת המפרכה, הנוזל נקרא מוהל.

2. סחיטה- המוהל מורכב מ80% מים ו20% שמן וצריך לסחוט אותה.

3. שיקוע והפרדה- של השמן מהמים ע"י מצקות- תוצר לוואי הוא גפת.

את ריסוק הזיתים ביצע מתקן הבנוי משני חלקים: האבן הראשונה מכונה אבן "שכב" וצורתה כקערה גדולה ושטוחה, אשר סביבה מסתובבת אבן ה"רכב".

מתקן הסחיטה- לאחר ריסוק הזיתים תיצור רסק, מועבר לעקלים- סלים קלויים או מסיבים אחרים שיטת הסחיטה הייתה על ידי הנחת קורת עץ כבדת משקל משקל על הסלים. בצד אחד קורת העץ הייתה תקועה בקיר ובצדהשני היו משקולות אבן כבדות קשורות לקורת העץ באמצעות חבלים.

מתנקז כל השמן אל הים והממל הוא המקום בו הונחו העקלים.

בבית הבד במרשה השקיעו בדקורציה: ישנה גומחה פולחנית שייתכן ששימשה להצבת צלמית של אלה.

המערה הצידונית:

מגורים:

הכפריים בבית גוברין ניצלו את האבנים שבלטו מעל פני השטח לבני בתי הכפר. הארכיאולוגיים שחפרו באתר חשפו את מה שהיה קבור מתחת לעפר. לאחר הסרת העפר נתגלה האמפיתאטרון, גודלו החיצוני 56*71 מטרים וגודל הזירה 4156 מטרים, הבנייה נעשתה באמצעות אבני נארי. בעיר אליתרופוליס היוכל הפונקציות המאפיינות עיר רומאית= אמפיתאטרון, בית מרחץ ואפילו בית בושת.

אמפיתאטרון= אמפי=כפול, כלומר תאטרון כפול.

אמפיבי= אמפי= כפול בי (ביוס)= חיים, כלומר חיים כפולים.

התאטרון שימש להצגת קומדיות וטרגדיות וגם כאתר פולחן והוא בנוי כך שהקהל ישמע את השחקנים.

חורבת מדרס:

חורבת מדרס היא כינוי לשרידיו של יישוב חקלאי קדום, שראשיתו בתקופה ההלניסטית, מצאו שרידי ישוב הרודיאני ויהודי בו הם מהתקופה הרומית המאוחרת ומהתקופה הביזנטית, הנמצא בתחום פארק עדולם מדרום ליישוב צפרירים שבשפלת יהודה.

לפני אלפיים שנה באיזור השפלה נבנו מלא מערכות מסתור, מערות למגורים, מערות לאחסון ועוד.

המסלול הוא קליל ומעגלי ,במערות אלו הלוחמים של בר כוכבא, הסתתרו מפני הרומאים והחביאו כאן כלי נשק לקראת המאבק.

אחרי הזחילה תוכלו ללכת אל ה״פירמידה״ שזהו מבנה מיוחד מאוד. הפירמידה נמצאת בבית הקברות של היישוב הקדום ששכן בחורבת מדרס, ונראה כי שימשה מצבת קבורה לזכר אנשים שנקברו במערה סמוכה. מראש הפירמידה ניתן לערוך תצפית מרהיבה על מרחבי שפלת יהודה המאופיינים בחורש טבעי ים תיכוני.

התחנה הבאה בסיור היא מערת קבורה מפוארת, חצובה בסלע. במערה שני חדרים ובהם כוכי קבורה באורך 1.80 מ'. המשיכו בשביל היוצא מהמערה, ותגיעו לקולומבריום במערת פעמון שהתקרה שלה קרסה. בדפנות של המערה נחצבו כוכים קטנים וכנראה כי גידלו בהם יונים למאכל והשתמשו בלשלשת שלהם לדישון השדות וכנראה גם השתמשו ביונים האלה לפולחן.

שימו לב: בחורף, מה-1 בנובמבר ועד ה-31 במרץ, המערה סגורה למטיילים בשל תרדמת החורף של העטלפים- אין להיכנס למערות על מנת להגן עליהם.

דרך הקיסר:

תחילת המסלול היא מחורבת חנות (ח'ירבת אל ח'אן) . דרך לשביל הקיסר מתחילה ממש ליד קבר גוליית .

בצד הדרך נמצאה אבן מיל הנושאת את שמו של אדריאנוס. ייתכן שהקיסר אכן עלה בדרך הזו כאשר ביקר בירושלים בשנת 130 לספה"נ ואולי אף נסללה לכבוד ביקורו.

אדריאנוס שדיכא באכזריות את מרד בר כוכבא.

בהיסטוריה הרומית הוא נחשב לאחד הקיסרים הגדולים. השביל שלנו, המסומן בצבע אדום ובסימוני שביל ישראל, ואז נכנס לדרך עפר כ-1.2 ק"מ אחרי דרך העפר תוכלו לראות מדרגות חצובות בסלע, מדרגות אלה נחצבו בידי הרומאים שסללו את הדרך.

צמוד לכביש 375 חצוב בור מים. תקרת הבור, שהיא הסלע הטבעי, נתמכת על ידי עמוד עגול. בחלק מהדפנות יש עדיין חלק מהטיח המקורי, הבור מזכיר טיפה בורות נבטיים בנגב, הוא נחצב בתקופה הרומית וכנראה שירת את העוברים בדרך. נחצה את כביש 375 , נמשיך ללכת בשביל עד שהוא לאט לאט מתרחק מהכביש.ולאחר כ-800 מ' נראה בצד ימין של השביל ארבעה שברים של עמודי סלע עגולים שהם שרידי אבני המיל הרומיות.

אבני מיל:

הונחו בצדי הדרכים של האימפריה הרומית וציינו את המרחק מתחילת הדרך, בדרך כלל מעיר ראשית.

שליטי האימפריה ניצלו לעתים קרובות את אבני המיל וכתבו עליהן כתובות הקדשה שחיזקו את מעמדם. על פי רוב הותירו השליטים את אבני המיל של קודמיהם, כך שבמקום אחד עשויות היו להיות כמה וכמה אבני מיל.

ממש לפני סוף המסלול בחנייה נראה שרידי בית בד (ששוחזר) אשר הכינו בו שמן זית ע"י ריסוק הזיתים.

חורבת חנות:

בחורבת חנות נערכו לאחרונה חפירות ארכיאולוגיות מטעם רשות העתיקות וקק"ל.

בכניסה לחניון נחשפה ברכה גדלה, שדופנותיה עודן מכוסות טיח. מעט הלאה משם נחשפה גת גדלה, שמשטח הדריכה שלה מחפה אבני פסיפס לבנות. מזמן ידענו שקירות האבן, שריד לח'אן הממלוכי ששכן כאן בימי הביניים, נבנו על שרידי כנסייה ביזנטית. רצפת הפסיפס היפהפייה, שנמצאת בין קירותיו, מעידה על כך כאלף עדים. הרצפה, שהתגלתה בשנת 1985 בחפירת הצלה שניהל הארכיאולוג אלי שנהב, מעוטרת בשורות של מדליונים הצומחים מתוך שריגי גפן. המדליונים מתארים בעלי חיים וצמחים. הפסיפס אף נושא כתובת הקדשה ביוונית עתיקה, וזה תרגומה: "בזמנו של החסיד ביותר האהוב והכומר וראש מנזר תיאודורוס בוצעה מן היסודות כל המלאכה של הוספת הגומחה, הציוד והנחת הלוחות של קצה הכנסייה יחד עם הדיאקוניקון, בחודש אפריל של האינדיקציה ה-12 (אִינְדִיקְצְיָה – יחידת זמן בת 15 שנה, שיטה שבה השתמשו בתקופות מסוימות לחלוקת הזמן). החפירות בכנסייה חשפו חלקים נוספים ממנה ובהם שרידי סיטראות וקריפטה (תא תת קרקעי). החפירות בעיצומן ואנו מקווים להביא לכם מידע מפורט יותר לאחר שתסתיימנה. קבר גולייתאלי שנהב מייחס חשיבות גם לגל האבנים הגדול שנמצא בכניסה לחניון חנות, משמאל לכניסה (ליד בריכת המים). גל אבנים גדול בדרך היורדת מירושלים לעזה ולאשקלון מתואר על ידי נוסע אלמוני בן המאה ה-6 לספה"נ, הידוע בכינויו הנוסע מפיאצ'נצה (או מסע אנטונינוס). הוא כותב על גל אבנים גדול המצייין את קברו של גוליית. תלולית האבנים נוצרה, על פי עדות הנוסע, ממנהגם של עוברים ושבים להשליך אבנים על הקבר, עד שכיסה אותו תל גדול של אבנים. ייתכן שגל האבנים הניצב היום בפתחו של החניון של קק"ל, שגובהו כשבעה מטרים, הוא אותו גל אבנים קדום.