סיור 1- שפלת יהודה

תל לכיש, חורבת מדרס, חורבת קייאפה, תל עזקה, תל בית שמש מנזר אמאוס ניקרופוליס

נסיעה לשפלת יהודה מירושלים, המילה "שפלה" ניתן ע"י מי שהסתכל על השפלה ממזרח, מהרי יהודה.

שפלת יהודה היא איזור ביניים בין מישור החוף ובין ההר, הנוף גבעי והמסלע הוא קירטון- סלע רך בצבע לבן בולט.

בשפלה נבקר בתלים רבים:

מה זה בעצם תל?

תל הוא שטח קרקע מוגבהה, אשר נוצר מתוצאה מבניית יישוב באותו מקום במשך דורות רבים, כשכל דור בונה מעל חורבותיו של הדור הקודם.

הסיבות לחורבנה של עיר יכולות להיות בשל מלחמה, רעידת אדמה ועוד...

באופן בנייה זה רמת פני השטח עולה ונוצר תל, התל מורכב משכבות אחת על גבי השנייה.

כאשר נחפרת מהשכבה הצעירה לשכבה הקדומה בתחתיתו.

תלים רבים החלו במקום בו שכנה גבעה טבעית.

תל לכיש

החלום של כל ארכיאולוג הוא לחפור במקום ולמצוא כתובת שמעידה על השם של המקום!

איך נזהה מיקום גיאוגרפי מהמקרא?

1. הקשר גיאוגרפי לאיזור

2. שימור השם (למשל שוכה נקראת בערבית חורבת שוויכה)

3. ממצאים ארכיאולוגיים (חרסים)

לכיש הייתה אחת מערי הממלכה הכנענית הגדולות והחשובות במחצית של האלף השני (בתקופת הברונזה המאוחרת) הייתה לכיש, כמו רוב ארץ כנען, היא הייתה נתונה תחת שלטון מצרי. בארכיון אל עמרנה במצרים, במאה ה-14 התגלו מכתבים של מלכי לכיש אל פרעה, שבהם הם מביעים את נאמנותם אליו.

בחפירות התגלו שני מקדשים חשובים "מקדש החפיר" ואחד במרכז התל.

לכיש הייתה העיר השנייה בחשיבותה לירושלים, התל בה הוא גדול ומשמעותי.

במאות ה 7-8 לפנה"ס הערים היו קטנות יותר, רובן היו בין 15-20 דונם ומגידו כ- 60 דונם.

רק חצור נניח הייתה גדולה מאוד.

באתר מצאו שכבות מהתקופה הכנענית, ברונזה תיכונה, ברונזה מאוחרת, שכבה שמסתיימת בשנת 1130 לפנה"ס ואז חרבה והוקמה שוב סביב 920 לפנה"ס ע"י רחבעם- מצאו במקום את "ביצורי רחבעם" ואז נחרבה בשנת 586 לפנה"ס בידי הבבלים (נבוכדנצר).

על היישוב התיישבו הפרסים ואז ננטשה העיר.

הקרב על לכיש מתועד בכמה מקורות,

עיר המבצר נכבשה ע"י סנחריב מוכרת היטב מהחפירות, העיר נהרסה משריפה עצומה שסימניה ניכרים בכל מקום. כמויות גדולות של כלי חרס נמצאו מתחת להריסות.

האשורים בוחרים שלא לפרוץ לעיר דרך השער, שהוא המקום הכי מוגן בעיר. בפינה הדרום מערבית של התל בסמוך לדרך העולה אל שער העיר נערכה ההתקפה המרכזית, שכן בשל התנאים הטופוגרפיים במקום הוא היה הנוח ביותר להסתערות על החומה.

כנגד המדרון בפינת התל שפכו האשורים סוללת מצור, שהיא סוללת המצור הקדומה ביותר שידועה היום.

הסוללה הייתה עשוייה מאבני שדה שנאספו בסביבה ונערמו כנגד מדרון בתל. פני הסוללה צופו שכבת טיט ולמעלה במפלס תחתית החומה, הוכנה פלטפורמה רחבה מאדמה- על הפלטפורמה הציבו האשורים את הנשק "הכבד" אייל ניגוח, שחוד המתכת שלהם התחיל לקעקע את המרפסות ואת העמדות שעל החומה שעליהן ניצבו מגני העיר.

כשראו המגנים את המתרחש מיהרו לשפוך סוללה נגדית כנגד צדה הפנימי של החומה, כדי להכין קו הגנה נוסף גבוה יותר. העפר לשפיכת הסוללה הנגדית נלקח מהשכבות הקדומות של התל כנראה באיזור הבאר.

בחפירות באיזור הסוללה נמצאה סטרטיגרפיה (רישום שכבות בגיאולוגיה והארכיאולוגיה) הפוכה כיוון שהמגנים בנו סוללה נגדית ושפכו אדמה משכבות קדומות בתל.

אבל דבר לא עזר, האשורים פרצו את החומה הגבוהה את סוללת המצור, פרצו את המכשול הנוסף שהכינו הנצורים וכבשו את העיר.

חזקיהו עלה לשלטון וצבר צבר כוח, בשנת 705 לפנה"ס הוא הכריז על מרד באשורים .

סנחריב שעלה לשלטון, שמע שחזקיהו רוצה למרוד והגיע בשנת 701 לפנה"ס, ללכיש שם קבע את המחנה שלו . הוא בנה סוללת מצור במשך כמה חודשים. לאחר מכן עלה סנחריב לירושלים, ורבשקה, שר בממלכת סנחריב שהשתתף במשלחת אל חזקיהו מלך יהודה במסע סנחריב, נשא נאום ב"יהודית" בו קרא לחזקיהו ולעמו להיכנע מלפני אשור.

בעקבות מסע סנחריב בנה חזקיהו את "החומה הרחבה" ברובע היהודי בירושלים

לכיש נחרבה בשנת 586 לפנה"ס, החורבן הראשון היה בימי חזקיהו.

אחרי הכיבוש של סנחריב, שיקמו את מצודת השער הקדמי של לכיש.

מצודת השער- היא רחוב מרוצף אבן ומשני צדדיו חדרים בצורת מלבן.

הממצא החשוב ביותר של חורבן 586 לפנה"ס הם חרסי לכיש, 22-24 אוסטרקונים, שהם שברי חרסים עליהם כתבו בדיו. כנראה כתבו אז על גבי פפירוסים, אך הם לא שורדים. האוסטרקונים מתארים מה התחולל ערב בואו של נבוכדנצר מלך בבל. בשנת 1932 אירגן הארכאולוג הבריטי סטארקי משלחת חפירה גדולה לתל לכיש.

סטארקי מצא את המכתבים בתל לכיש, ואישש את זיהויה של לכיש. החדר ממזרח לשער נקרא "חדר המכתבים", כי שם נמצאו האוסטרקונים.

בשנים 1966 ו-1968 חפר באתר יוחנן אהרוני, והוא חשף את מקדש השמש מהתקופה הפרסית, שלא נחפר.

בין השנים 1973 ו-1994 ניהל דוד אוסישקין (הנכד של מנחם) את פרויקט החפירות בתל לכיש, והשלים 18 עונות חפירה. הוא גילה שסטארקי עשה שמות בתל, כאשר עבד עם 150 אנשים במשך שנה. אוסישקין המשיך את החפירה של הבריטים, וזיהה כאן את שער העיר מהמאות 9 ו-8 לפנה"ס (סנחריב), אך לא מהמאה 7-6 לפנה"ס (נבוכדנצר) שהיה גבוה יותר. מהנקודה הקודמת הלכנו ברחוב מרוצף, עברנו דרך פתח השער, וכאשר ירדנו במדרגות מפתח שער העיר, ירדנו מהמאה ה-7 לפנה"ס חזרה למאות 9-8 לפנה"ס. כאן היה השער הקדום. האוסטרקונים נמצאו במצודת השער החיצונית, המאוחרת.

בשנת 1978 החליט דוד אוסישקין לחפור את החצי הצפוני של השער, וחשף את מה שאנחנו עומדים בתוכו. את החצי השני השאיר לדורות הבאים. 40 שנה לאחר מכן הגיע סער גנור עם המשלחת החמישית, והחליט לחפור את הצד הדרומי. השער רבוע, כל צלע באורך ½24 מטרים. זהו השער הגדול ביותר שנמצא מתקופה זו. בתוך השער שישה תאים.

שער העיר היה המקום החשוב ביותר בעיר, בו התרחשו דברים. זו הפעם הראשונה בארכאולוגיה שאפשר לומר מה עשו בשער. לפי התנ"ך ישבו בשער שופטים, נביאים, שוק, המלך ישב בו, ניגנו בו, והתרחשו שערוריות (מהמילה שער). השער היה תמיד המקום הנמוך ביותר שאליו יורדים, ולכן עברה בו תעלת הניקוז של תל לכיש, כי ניקזה את המים מכל העיר.

ממזרח לחדר השער השלישי נמצא "מקדש שער", השני שנחשף בממלכת יהודה (את הראשון מצא יוחנן אהרוני בתל ערד). למקדש מבנה המתואר בתנ"ך: אולם, היכל ודביר. האולם למטה, ואל ההיכל והדביר עולים במדרגות. במדרגות עלו לוויים וכוהנים. למקדש שני פתחים מרכזיים: האחד להיכל, והשני בתוך ההיכל – לדביר. במקדש נחשפו שני מזבחות עם 4 קרנות. קרנות המזבח נקטמו באופן מכוון עם איזמל, וזוהי, כנראה, עדות לרפורמה המיוחסת למלך חזקיהו, במסגרתה רוכז הפולחן בירושלים ובוטלו במות הפולחן שהוקמו מחוצה לה, הכוונה של חזקיהו הייתה לאחד את הממלכה, כאשר יעלו לירושלים בשלושת הרגלים. הפולחן כאן היה ממוסד, ולא בהסתר או בהחבא. הממצא משקף את מקדש השער.

תל עזקה:

נמצא בפארק בריטניה שבשפלת יהודה. בתל עזקה יש תצפית ממש יפה עלעמק האלה, במקום הזה בדרכ כלל מספרים את סיפור הקרב של דוד וגוליית שמסופר בתנ"ך.

בתחתית התל ישנם ספסלים של קק"ל ששם ניתן לעשות פיקניק.

תל בית שמש:

תל בית שמש היא בית שמש הקדומה , למרגלות התל עובר נחל שורק שמהווה גבול טבעי בין נחלות השבטים שישבו סביב התל : יהודה , בנימין , דן

" עיר שמש " מוזכרת במקרא כנקודה בגבול המזרחי של נחלת שבט דן , ונקודה בגבול במערבי של נחלת שבט יהודה . ממערב לתל הייתה התיישבות פלישתית. באחרית תקופת השופטים נפל ארון הברית לידי הפלישתים ונלקח בשבי , במשך כל הזמן הזה הפלישתים שסבלו ממגפות וצרות רבות תלו את הסיבה לכך בארון הברית

בתקופת שלמה המלך , בית שמש הייתה לעיר מרכזית באחת ממחוזותיו, ובתקופת מלכות יהודה הייתה בית שמש לאחת הערים המרכזיות של הממלכה .כאן נפל בשבי אמציה מלך יהודה בידי יהואש מלך ישראל .מלחמות אלה ואחרות התישו את כוחה של ממלכת יהודה והפלישתים ניצלו את סדקי החולשה של הממלכה , הם פשטו על ערי השפלה כבשו את בית שמש והתיישבו בה .

בית שמש הגיעה לשיא חשיבותה בתקופת בית ראשון ואחר כך הלכה וירדה .

בתל בית שמש נערכו חפירות ארכיאולוגיות כבר מלפני כ- 100 שנה , תחילה התמקדו החפירות בביצורי העיר ובחומה שהקיפה אותה , ובנייתה מתוארכת לתקופה הכנענית ( האלף השני לפסה"נ ) , חלקים ממנה נבנו מחדש בראשית תקופת ממלכת יהודה , וניתן לראות זאת במבנה השער הצפוני של העיר . מתחת לשער נחשפה תעלת מים שנחשבה בעבר כתעלת ניקוז אך כיום התברר שהיא חלק ממפעל מים שהוקם בעיר .

מפעל המים – מפעל המים הגדול שנבנה בעיר היה מקור אספקת מים לתושביה , מבנה הכניסה למאגר הוא בצורת פיר מרובע ועמוק ואליו מובילות גרם מדרגות שחלקן בנויות מאבן וחלקן חצובות בסלע , קירות התמך של המדרגות בנויים מאבנים ענקיות ומסותתות , משקלן גדול מאוד והצבתן נחשב לאתגר הנדסי . מאגר המים נחצב בצורת צלב , מצדיו ארבעה אולמות מלבניים מטויחים בטיח עבה שתוקן לפחות שלוש פעמים בזמן פעילותו . אורכם של כל האולמות מגיע ל 9 מטרים וגובהם כ- 6 מטרים , נפחו הכולל של כל אולם הגיע לכ- 800 מטרים מעוקבים מים . המאגר קלט מי גשמים שנוקזו מן הרחובות וממרזבי הבתים שמעליו ומסביבו באמצעות מערכת תעלות .

עוד בחפירות הארכיאולוגיות נחשפו שרידים של רובע מגורים ובתים פרטיים הבנויים לאורך סמטה צרה . שרידי מבנה ציבור גדול ממדים שלא ברור למה שימש . רובע המגורים תוארך לתקופת ממלכת יהודה.

בקצה הצפוני של אזור המגורים התגלו שרידים של מבנה גדול מאוד ומרשים , ממנו יציאה למספר חללים ובהם נמצאו תכשיטי זהב . הדבר מעיד על מצבם הכלכלי של דיירי המקום .

ממצא חשוב נוסף הוא לוח משחק ועליו חרוט השם " חנן " בכתב עברי המתוארך לסוף המאה העשירית לפסה"נ , כתובת דומה על אוסטרקון שנמצאה בתל וכתובת נוספת שנמצאה בתל בטש ( תמנה ) מעידות לדעת החוקרים על קשר עם " אילון בית חנן " שכנראה היה ישוב באזור בית שמש בתקופת שלמה המלך .

שרידים נוספים שהתגלו הם של בית בד מהמאה ה8 לפסה"נ , זהו אגן האבן אליו נסחט השמן , כמו כן שרידים נוספים המעידים על קיומה של סדנה לעיבוד ברזל מהמאות 9-10 לפסה"נ , כורי פחם , פיות של מפוחים , ראשי חץ ועוד . שרידים אלו מייצגים את השלב שבו הברזל הפך למתכת לשימוש יום יומי לייצור כלי עבודה וכלי נשק .

במדרון המערבי הפונה למושב ישעי , נמצאו מערות קבורה חצובות בסלע ושרידי מחצבות קטנות , שבהן חצבו אבני בנייה . סגנון הקברים מאפיין את תקופת המלוכה , אלה ה קברים הבנויים מחלל החצוב בסלע , כל קבר היה מוקף בשלושה כוכים לאורך הקירות ונתגלו בהם כלי חרס ותכשיטים שהונחו כמנחה למת .

השער הדרומי – במפנה הדרומי של התל נחשף בית שער והוא מתוארך לתקופה הכנענית ולהתיישבות ישראלית במקום . בשלב מסוים השער הזה נאטם ויצא מכלל שימוש , ובתקופת המלוכה השתמשו רק בשער הצפוני .

מנזר ביזנטי – בראשית המאה ה-20 נחשף למרגלותיו הדרומיים מזרחיים של התל מבנה גדול ומרשים והוא תוארך למאה החמישית לסה"נ , המבנה זוהה כמנזר ביזאנטי שהתקיים בישוב , המנזר מעיד על שינוי באופיו של המקום ,הישוב היהודי התקיים במקום רק עד התקופה הביזאנטית ,עם השלטון הנוצרי בארץ הפך המקום להתיישבות נוצרית , והפעילות הנוצרית התנהלה בסביבה כולה כמו מנזר בית ג'ימאל , מנזר דיר רפאת , תל בטש ( תמנה ) .

מעבר לכביש מס' 38 בצדו המזרחי של התל פזורים שרידים רבים של הכפר המוסלמי עין שמס שניטש במלחמת העצמאות .הכפר הזה נבנה על חורבות הכפר רמילה שהוקם בתקופת ימי הביניים ונעזב בתקופה העות'מאנית . הבנה הגדול והבולט הוא כנראה המסגד של הכפר רמילה שנקרא מקאם אבו מיזאר או נבי מיזאר .

תל בית שמש הוא תל קדום הממוקם ממערב לעיר בית שמש של ימינו, צמוד לכביש 38,

התל מזוהה עם היישוב המקראי בֵּית שֶׁמֶש.

תל בית-שמש הוא אתר מפתח ללימוד קצה גבול ההתפשטות הפלישתית והדינמיקה התרבותית והחברתית באזורי המפגש והחיכוך בתקופת הברזל א'" תל בית שמש שימש כמרכז מִנהלי וכלכלי חשוב של ממלכת יהודה.

בחפירות בתל, לפני 20 שנה, מצאו שרידים מתקופת הברזל I – תקופת ההתנחלות במאות 12-11 לפנה"ס, ומתקופת ברזל II – תקופת ממלכת יהודה.

האם הגיוני שכאן פעל שמשון, שהיה משבט דן? שמשון פעל לבד מול הפלישתים מכיוון שבני שבטו לא היו לידו. הנחלה המקורית של שבט דן הייתה מתל אביב ועד צרעה ואשתאול. אולם בתקופת השופטים בני ישראל לא הצליחו להתנחל באזורים הנמוכים, לא יכלו להתמודד מול רכב הברזל של הכנענים. שבט דן חיפש מקום אחר, ורובו עבר צפונה – לתל דן. באזור זה נשארו בני דן רק בצרעה ואשתאול.

שמשון השופט, שהוא כינוי למנהיג, חי כנזיר יהודי: לא שתה יין ולא הסתפר.

שתי משמעויות לשם שמשון: שמש קטנה, או שמש + און.

שמשון יצא להילחם, לקעקע את הפלישתים. דרך פעולתו הייתה לחיות עם הפלישתים, להתחתן עם בת פלישתים, ולפעול שם.

בשנת 701 לפנה"ס החריב המלך האשורי סנחריב את בית שמש, וההרס הסופי של המקום נעשה בשנת 586 לפנה"ס, בידי נבוכדנצר מלך בבל.

איך קובעים שהישוב היה ישראלי?

מצאו בתל 30,000 עצמות בעלי חיים. בתל בית שמש לא מצאו עצמות חזירים כלל, ולכן ברור שהיו כאן מתיישבים חדשים, כלומר ישראלים. יש סברות שישבו כאן כנענים שנמצאו בין הישראלים בהר, והפלישתים ישבו במישור החוף.

הארון היה כלי הפולחן המקודש ביותר לעם ישראל. הוא נבנה כתֵיבת עצי שטים מצופה זהב על ידי בצלאל, על פי הוראות מדויקות שניתנו למשה בסיני. הוא נועד לנשיאה בידי הכוהנים, ומעליו הייתה "כפורת" – מעֵין כיסוי – עשויה זהב טהור, ומשני צידיה כרובים (בעלי חיים מכונפים). בתוך הארון הונחו לוחות הברית. הארון היה סמל מוחשי לנוכחותו של אלוהים בקרב ישראל, והוא ליווה אותם בנדודיהם במדבר, גרם להתמוטטות חומות יריחו, ויצא אתם למלחמת אבן העזר בפלישתים – שם נשבה.

הארון היה אצל הפלישתים שבעה חודשים. הוא נלקח מאבן העזר שליד ראש העין (זוהתה בעיזבת צרטא) לאשדוד, משם עבר לגת ואח"כ לעקרון – שלושתן ערים פלישתיות. לכל מקום אליו העבירו הפלישתים את ארון הברית, הוא עשה צרות. כדי לבדוק שהארון הוא הגורם לצרות, הפלישתים חיברו אותו לפרות, והן פנו מזרחה עם הארון והגיעו לבית שמש, לבני ישראל. הארון נלקח לבית אבינדב בגבעה (קרית יערים) ושם נשמר עד שדוד העלה אותו למקדש בירושלים.

בור המים מתקופת הברזל I, בערך 1200 לפנה"ס. רואים בדופן מרזבים שאוספים מי נגר עילי.

נפח הבור 800 קוב מים, והוא בנוי בצורת צלב. אורכו 10 מטרים ורוחבו 6 מטרים.

איך גילו את בור המים? שני מתנדבים ראו את הפתח העליון של הפיר (לפני גילוי הבור), הורידו מצלמה, בצילום ראו צלע, ועוד אחת, שלוש וארבע, והבינו שהבור בצורת צלב. אח"כ חיפשו וגילו את הפתח.

חרבת קייאפה:

השער המערבי של העיר נקרא ע"י הארכיאולוגים שער עזקה, הוא אלמנט הארכיטקטוני הבולט החשוב ביותר שנמצא בקטע זה של החומה, רוחבו כ-105 מטר ובכל אחד מצדדיו נמצאו עמדות שמירה ותא בגודל כ-22*35 מטר, מעידים על עוצמתו.

צמוד אליו נחשפו בתי מגורים, צמודים לחומה.

החומה היא כפולה ונקראת בשל כך "חומת סוגרים"- הבתים צמודים כאמור לחומה ומשתלבים זה בזה.

החומה, בתי המגורים והשער נבנו כולם בתקופת הברזל לקראת סוף המאה ה-4 לפנה"ס, תקופה המזוהה כתקופת דוד המלך.

• באתר ממצאים משתי תקופות: תקופת המקרא, והתקופה ההלניסטית.

• 1000 לפנה"ס (המאה ה-10 לפנה"ס) היא תקופת דוד.

• להרחבה על ממלכת דוד לאור הממצא בחורבת קיאפה.

• בקרב החוקרים קיימת שאלה: האם סיפורי התנ"ך משקפים מציאות היסטורית או שהם מיתולוגיה? סיפורי התנ"ך והארכאולוגיה נפגשים כשמוצאים תעודות עם שמות מקראיים.

  • חוקרי אוניברסיטת תל אביב חושבים שאנחנו למעשה צאצאים של כנענים מקומיים, וסיפורי התנ"ך הם המצאה. [לתיירים נוצרים אסור לספר על דעה זו שדוד אינו אמיתי, כי פרושו שאין ישוע.]

  • פרופ' יוסי גורפינקל, מאסכולת אוניברסיטת ירושלים, שחפר את אתר קיאפה, טוען שהעובדה שנמצאה כתובת בעברית (המתוארת בנקודת ההרחבה) המתוארכת למאה ה-10 לפנה"ס, פרושה שהיה שלטון ישראלי עם שפה ישראלית, וזה מחזק את הטיעונים שהמקרא מתאר היסטוריה.

• לפני כ-25 שנים, אברהם בירן חפר בתל דן ומצא כתובת בארמית מהמאה ה-9 לפנה"ס, ובה מופיע השם דוד.

• לפני כעשור, בעיר דוד, ד"ר אילת מזר מצאה שרידים של בית גדול משנת 1000 לפנה"ס, שלדעתה היה הארמון של דוד.

• ספר: פרופ' גורפינקל יוסף, גנור סער ופרופ' היזל ממיקל, עקבות דוד המלך בעמק האלה, משכל הוצאה לאור.

• ביציאה לכביש – חורשת עצי שיטה מלבינה, רליקטים מתקופה לחה יותר, הגיעו מאפריקה.

תקופהשניםאופי היישובעות'מאניתמאות 16-20 לספירהיישוב ארעיביזנטיתמאות 4-6 לספירהיישוב כפרירומית מאוחרתמאה 1-3 לספירהיישוב כפרירומית קדומהמאה 1 לפנה"ס – 1 לספירהיישוב כפריפרסיתמאות 5-4 לפנה"סיישוב כפריברזל Iמאות 12-10 לפנה"סיישוב מבוצר עם שערברונזה תיכונה2000-1550 לפנה"סממצאים אמאוס נקרופוליס:

עיר מחוז רומית- ביזנטית בשפלה, ששכנה בשוליו המזרחיים של עמק איילון, בסמוך ממזרח למחלף לטרון.

שמה המקורי של העיר היה "חמת", על שם מעיינות המרפא החמים שבה (נסתמו לאחר רעידת אדמה) ושם זה שימש בתקופה הרומית לשם היווני "אמאוס" ניקרופוליס- עיר הניצחון.

העיר נוסדה בשל המסורת הנוצרית המזהה אותה כאחד המקומות בהם התגלה ישו לשניים מתלמידיו לאחר שקם לתחייה ובשל כך הוקמו בסביבתה לאורך השנים כנסיות, מנזרים וביצורים, במקום גרה קהילת "בני האושר".

בשנת 324 עולה לשלטון הקיסרקונסטנטין והופך את הנצרות לדת מועדפת, רואים בשנה זו את תחילת התקופה הביזנטית בא"י.